אישה. נקרא לה היא. נקרא לה את. נקרא לה אני. האישה מנסה ככל שביכולתה לענות על כל הציפיות שתסריט חייה לימד אותה שעליה לעמוד בהן, ולהצליח מעבר לכל ספק. ושלרגע לא יהיה ספק. זאת החוקיות וככה מתנהגים וזה מה שצריך לעשות ולהיות אז אל תשאלי שאלות. היא מתרגלת שוב ושוב את השגרות הקטנות שנולדה לתוכן, שבחרה איפשהו בדרך, ושתרגלה מאז שהיא יכולה לזכור. לאט לאט, מתוך התשה, מתוך חוסר שקט, מתוך תהייה מבעבעת שלא ניתן להשקיטה, היא מנסה להיעזר בכלים המגדירים אותה כדי לשבור את החוקיות של התפיסה העצמית שלה בנסיון להגשים את העצמי הפנימי, האמיתי שלה.

יצירה מאת: עמית לוי

דרמטורגיה: נוהר לזרוביץ׳

מוסיקה: ג׳ון הופקינס